לאחר תשעה נופשונים בתורכיה ורגע לפני קבלת האזרחות התורכית, קיבלתי טלפון בהול מדליה. בקולה הדרמטי זיהיתי מצב חירום, והיא נשמעה כמו מישהו שמנסה למנוע ממני לעשות שגיאה נוראה. היא הורתה לי לפתוח מעריב בעמוד עשרים ושלוש ולחכות ממנה לפקס. עם דליה אני לא מתעסק. עד עכשיו, כל מה שהמליצה עליו והזמינה, היה בול. בכל חופשה ובכל טיול השגנו את הכי טוב והכי זול. כל משרד נסיעות בארץ הכיר אותה וכל דיל יצא אליה קודם שהגיע לעיתונים. כוח ההשפעה שלה אדיר ומאות מעובדי בזק, חברים ומכרים, לא מעיזים לצאת לנופשון ללא האישור שלה.
פתחתי את העיתון בעמוד הנכון ובחורה עם חוטיני על גלשן רוח שכנעה אותי לעזוב זמנית את תורכיה ולהגר לסיציליה. הפקס שדליה שלחה עסק בפרטים הטכניים של זמני היציאה ומחירים, מה ששיך למחלקה של אשתי. שני דברים שכנעו את רעייתי לחתום על הדיל: הראשון, שהנופשון נופל על גשר וכך לא נפסיד ימי עבודה, הדבר השני והחשוב, הוא הלטיני היפה עם הסליפ הזעיר מהמודעה שנראה מורח משחת שיזוף על גבה של תיירת חיוורת.
מסרנו לדליה ייפוי כוח מלא ולפי עצתה נכנסו לדיאטת מחץ. שוב ושוב שיננה חברתנו, כי במועדון עם פנסיון מלא אוכלים שלוש ארוחות מלאות ביום, כשהמרכיבים העיקריים הם פסטות ועוגות. בתרגום לקלוריות מדובר על מספר בעל חמש ספרות ולפי חישובי התזונאית שלי מדובר בתוספת של שמונה קילוגרם לאדם בארבעה ימים בחדר זוגי.
לאחר שנמצא הגשר המתאים והתאריך נקבע, הספירה לאחור החלה. הדיאטה היתה קשה ויומרנית מידי, אבל בכל פעם שמחקתי יום בטבלת הייאוש, הבטחתי לעצמי פיצוי מלא על כך בסיציליה. בחלום הבלהות שלא עזב אותי במשך כל ימי הדיאטה, עמדתי בפתח חדר האוכל שבמועדון והתקשיתי להחליט אם להיענות להזמנה של דניאלה האיטלקייה השופעת לבוא לחדרה, או להיכנע לכוחות מהאגיים שמשכו אותי לכיוון קערת הרביולי עם הרוטב העשיר והמכוסה בגבינת פרמזן מגורדת. כנראה שהרעב הציק לי יותר מדחפים אחרים כי כל לילה בחרתי באופציה של הרביולי, אלא שתמיד סגרו לי את חדר האוכל בפרצוף.
יום הנסיעה הגיע. באוטובוס שלקח אותנו משדה התעופה בסיציליה אל המועדון הרגשתי חריג במקצת, מכיוון שהיה בו רוב מוחלט של נשים. ויטוריו, בעלה האיטלקי של דליה, עשה לי סימנים כל הדרך ורמז לי שעם הרכב כזה לא נשתעמם לרגע. בגלל השעה המאוחרת שבה הגענו למלון, הובלנו ישר לחדר האוכל, שם הוכיתי בהלם מבליל המראות והריחות. לאחר שבועיים של דיאטת מלפפונים יכולתי עתה להסתער על הפסטות והעוגות, ואני לא בטוח שהייתי מרים את הראש מקערת הרביולי גם אם יעל אבקסיס היתה פותחת לפני את המעיל שלה. מכיוון שהיינות והבירות היו ללא תשלום, הישראלים התקשו למצוא את חדריהם אחרי הארוחה, ולגבי מילוי טופסי המלון, ההנהלה הבינה שכדאי לדחות זאת למועד אחר.
למחרת בבוקר נכנסנו לשגרת המועדון, ומיד לאחר ארוחת בוקר עתירת קלוריות ירדנו לשפת הים לנסות ולעשות לפחות חלק מהפעילות הימית. רציתי לקחת שיעור על גלשן רוח מבעלת החוטיני שבמודעה, אך על החוף היו באותה שעה שני אנשי צוות ששיחקו דומינו ולא היה לי שום חשק ליפול לידיהם. לעומת זאת, נוכחתי לדעת שאני הגבר היחיד על החוף בין כעשרים נשים שחשפו את עצמן לקרני השמש. באופן טבעי לגמרי נעתרתי לבקשתה של יעל מטבעון לפתוח לה את המטריה הגדולה, אחר כך עזרתי למישהי עם מיטת השיזוף ולאחרת עזרתי להוריד סירה למים. עוד בטרם חזרתי למקומי, יעל ביקשה ממני לצלם אותה ואת אחותה בסירה. יכול להיות שהגזמתי כששחיתי אחרי הסירה והמשכתי לצלם, אבל זה היה כדאי, מכיוון שיעל אמרה לי כמה פעמים שאני מקסים. בדקות אלה הרגשתי נפלא, והייתי ממשיך לעזור לכולן, אלמלא אשתי שהיתה צריכה בעצמה עזרה דחופה בפתרון תשבץ, בפעם הראשונה בחייה. לפתע היא שכחה באיזה עיר בירה באירופה חצצה חומה בין המזרח למערב.
אחרי הצהרים נסענו באוטובוס של המלון לעיירה קסומה שהיתה ממוקמת בגובה של שבע מאות מטר. עוד בטרם יצא האוטובוס לדרך, עלה המדריך החתיך והציג את עצמו בתור פאולו, ולא שכח לציין שהוא רווק ושהוא מחפש חברה. מיד עם סיום המשפט נשמע רחש מוזר: בעת ובעונה אחת כל הנשים באוטובוס פתחו עוד שני כפתורים בחולצה שלהן.
בסיור עצמו נצמדה אשתי למדריך ולגילתה עניין רב בתולדות המקום, בכנסיות ובארכיטקטורה. לא תיארתי לעצמי עד כמה חשוב לה לדעת מה גרם לתושבי העירה לשנות ב- 1628 את צורת הצריחים בכנסיות. עקב העליות התלולות שבסמטאות העיירה, היא נאלצה לפתוח כפתור נוסף, וזאת כדי שתוכל לנשום.
דליה עצמה ניצלה את הזמן ורצה לקנות כדים לבית החדש שלה. בדיעבד הבנתי שכל הטיול לסיציליה נועד כדי לספק את המעצבת של דליה, שהיתה עכשיו ב"תקופה הסיציליאנית" שלה. ואכן, מסלול הטיול של שלושת האוטובוסים נבחר בהתאם לצורכי העיצוב, כך שהתחלנו בפאולינה, שם קנתה דליה את הידיות לארונות המטבח, בצ'פלו נרכשו החלקים המפורזלים שהיוו את המעקה של הקומה השנייה, ובסן סטפנו היפיפייה האוטובוסים התעכבו קצת עד שדליה החליטה איזה מזרקה לקנות. היות שעלות ההובלה של המזרקה היתה גבוהה, האוטובוסים התעכבו עוד קצת כדי לפרק את המזרקה לשבעה עשר חלקים שאותה דליה חילקה בין הנוסעים.
גם ויטוריו בעלה ניצל את הזמן ונראה תמיד מוקף באיטלקיות שפינקו אותו ללא הרף. הוא פטפט איתן בשפת אמו, ולפי החיוכים והצחקוקים הם לא דיברו על החור באוזון. כעסתי עליו, כאשר הוא הפר כלל ברזל אצל המילואימניקים בטיול וסיפר ללוציה מצוות הבידור את הפנטזיות שלי לגביה. הוא היה צריך לשמור את זה לעצמו, בדיוק כמו שאני שומר לעצמי את הפנטזיות שלו לגבי חמותו.
בינתיים, צוות הבידור במלון עבד קשה סביב השעון והעסיק אותנו בריקודים, ספורט ותחרויות שונות. רוב המשחקים והתחרויות של האיטלקים החזירו אותי ארבעים שנה לאחור, לתקופת הזוהר שלי בגן רבקה, כבר שם הצטיינתי בכיסאות מוזיקליים וגם שם, כמו היום, התיישבתי תמיד על הילדה הכי יפה. במשחק של פיצוץ הבלונים, בדרכים שונות ומשונות, הייתי בן זוגה של יעל מטבעון, שהמשיכה לטעון באוזניי ללא הרף שאני מקסים.
באותו לילה, אחרי כל המשחקים והריקודים, באתי לאשתי עם חיוך של דון ז'ואן וסיפרתי לה מה יעל חושבת עלי. זה לקח לה רגע אחד קצר לקלקל לי את החופש, כשאמרה לי: "אם לא היית מתבייש במכשיר השמיעה שלך, היית שומע שהיא לא אמרה שאתה מקסים, אלא שאתה מגזים".
גבי רמני
